היום בבוקר התקשרה אליי חברה מהעבר:
"וואוו ממי!" היא פתחה ואמרה, "מה זה?? נהיית ממש אימפריה!" אמרה וצחקה, "מנטור! כולם אצלנו פה מדברים עליך, סדנאות הרצאות לייקים תגובות….פשששששש בטח כבר אין לך דקה לחברים ישנים כמוני, הא?"
וזה מצחיק איך אני אולי נראה לאנשים מבחוץ.
כי הנה, רק אתמול בערב התבכיינתי בשיחת ועידה ארוכה ל 22 חברים, על איך אני מרגיש באמת, ואיך כל פעם מחדש כשאני משווק סדנא שלי אני פוגש בדיוק את אותם רגשות, ואת אותם פחדים, ואת אותם קולות.
וסיפרתי להם איך שאני נכנס כמה פעמים לראות כמה נרשמו כבר, ואיך שאני רועד כל פעם כשעולה המספר, כאילו זו ההוכחה לאיכות חיי ולמהות שלי.
ואיך מספר הנרשמים ישר מתחבר לי לכמה אני שווה, ואם אני שווה בכלל.
ואיך תוך רגע אני חוזר להיות ילד מנוזל עם שיניים בולטות שמחכה לראות אם החברים יגיעו או לא יגיעו ליומולדת שלו.
כי לא משנה כמה דרך עשיתי,
וכמה לקוחות יש לי,
וכמה פעמים הייתי כבר בסיטואציות האלו של לשווק מוצר שלי,
ולמרות שבכל פעם מחדש אני מגלה שמה שקרה היה הכי מדוייק,
ולמרות שאני יודע שזה הכל חלק מהדרך שלי ומהמסע שלי,
עדיין, אותם רגשות ופחדים עולים בי.
ומנסים לנהל אותי.
מה שכן, כבר למדתי איך לתת מקום לכל הרגשות והפחדים, ובמקביל להמשיך לעשות את מה שהלב מבקש.
איך להיות כן עם החברים שלי, עם הצוות שלי, עם הקהילה שלי, לשתף במה שעובר עליי, לקבל תמיכה, אהבה ועיצות.
וזה עוזר לי. וזה מקל עליי. וזה מלמד אותי לגלוש טוב יותר על הגלים.
אבל הגלים עדיין קיימים בי.
ואני כותב לכם את זה, כי אולי בפייסבוק רואים לייקים ותגובות, ותמונות וסרטונים.
ואולי אתם חושבים בלב:
*אני* לא יכול לעשות זה.
*לי* יש פחדים ורגשות.
*אני* לא חזק או אמיץ כמו האיש הזה.
אז דעו לכם, שאצלי הפחדים והרגשות הם חלק מהדרך.
הם לא נעלמו וכנראה תמיד יישארו.
ואני מתמודד כל הזמן עם אותם דברים אותם סיפורים ואותם פחדים.
אז אם יש לכם רצון? תעשו.
אל תחכו שהרגשות ייעלמו.
כי לפחות מהניסיון שלי הם נשארים.
והרבה פעמים אפילו תורמים לנו בדרך.
כנות – תנועה עם הרגשות והפחדים